המוסד לבטוח לאומי נ' עיר השעשועים בע"מ ואח'

פסק דין

א. רקע:

בפני תביעת סוברוגציה, שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: התובע ו/או המל"ל), בגין כספים ששולמו על ידו, למר אגבריה מחמוד (להלן: הנפגע) בקשר לפגיעה שאירעה לו באחד ממתקני פארק השעשועים ב"סופרלנד" (להלן: "סופרלנד" ו/או הפארק). נתבעת 1, הינה מפעילת הפארק והנתבעת 2 הינה מבטחה (להלן: הנתבעות ו/או הנתבעת).

הפגיעה אירעה ביום 18/05/00, באחד ממתקני פארק השעשועים המכונה בשם "קונגו" (להלן: המתקן). הפגיעה נגרמה, בשעה שהנפגע יצא מהמתקן, המהווה מעין סירה עגולה בתעלת מים (להלן: הסירה), אל עבר רציף המשמש ליציאה מהסירה ומהמתקן (להלן: הרציף).

במועד האירוע, שימש הנפגע כמורה מלווה לתלמידיו, בעת שהם ביקרו בפארק.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולנפגע שולמו על ידי התובע תשלומים שונים, בגין תקופת אי כושר ומענק נכות צמיתה, בשיעור של 10%, שנקבעה לו, בגין האירוע, על ידי המל"ל.

הנפגע הגיש תביעת פיצויים מטעמו, בת.א. 4024/01 שהוגש על ידו כנגד הנתבעת, בגין האירוע. בעת הגשת תביעה זו, ביקש התובע (במסגרת בש"א 847/05), לאחד את הדיון בתביעה זו, עם תביעתו הנ"ל של הנפגע.

ביום 17/03/09, לאחר סיום שמיעת ההוכחות וקביעת התיק להגשת סיכומים, הודיעו ב"כ הנפגע והנתבעת, כי הגיעו, במסגרת ת.א. 4024/01 ,לידי הסדר גישור, מחוץ לכותלי בית המשפט, לפיו הסכימו ביניהם, על הגשת בקשה לדחיית התביעה של הנפגע, ללא צו להוצאות.

המל"ל לא הוזמן להשתתף ולא צורף להליך הגישור האמור, על כן ,הצדדים הגישו את סיכומיהם, לצורך סיום ההליכים, בתיק זה.

ב. טענות התובע:

ביום האירוע, בעת שהנפגע שימש (כאמור), כמורה מלווה של תלמידי בית ספרו בפארק, הוא עלה עם חלק מתלמידיו על המתקן. בסיום המסלול, הנתבע נעמד ראשון על מנת לצאת מהסירה ולעלות לרציף המעבר (המיועד לנכנסים וליוצאים מהסירות). בחירתו לצאת ראשון, הייתה, לטענתו, על מנת לסייע לתלמידים שהיו עימו בסירה, ביציאתם.

לטענת הנפגע, בשל הפרשי הגובה שהיו קיימים בין תחתית הסירה, לרצפת הרציף, הוא מעד במדרגות הסירה שהובילו אל הרציף, נפל ושבר את מרפק ידו השמאלית.

לטענת התובע, אף אם ייקבע שהמתקן עמד בכל תקני ודרישות הבטיחות ההנדסיים, הוכח כי היציאה ממנו מסובכת ומסוכנת וחסרו בה אמצעים בסיסיים, על מנת לאפשר יציאה בטוחה מהמתקן. כך, לא הותקן מאחז יד על הרציף, על אף שהיה נחוץ, שכן המדובר במעבר מסירה נמוכה, רטובה, הנמצאת בתוך תעלה על פני המים, אל עבר הרציף הסטאטי, הגבוה יותר.

כמו כן, לטענת התובע, הנתבעת לא דאגה להתריע, באמצעות שילוט, המזהיר מפני הפרשי הגובה ו/או סכנת ההחלקה, כתוצאה מהמעבר, ולא הציבה עובד מטעמה, על מנת לסייע למבקרים ביציאתם, מהסירה.

עוד נטען, כי אין בהתנהגותו של הנפגע, בנסיבות העניין, להצביע על אשם תורם, כלשהו. הנפגע זיהה את פוטנציאל הסכנה במתקן כבר בשעה שטיפס עליו ודאג כי מורה נוסף יתלווה אליו, על מנת לסייע בהוצאתם הבטוחה של התלמידים מהסירה. הנפגע היה זהיר וערני לסכנה ולאפשרות הפגיעה, אולם חרף האמור, אירעה התאונה.

לחילופין, נטען כי גם אם נייחס לנפגע אשם תורם כלשהו, אין מקום להפחית מסך התגמולים ששילם התובע, את אשמו התורם של הנפגע.

לעניין הנזק נטען, כי אין ספק ששיעור נזקיו של הנפגע, עולה על סכום הגמלאות ששולמו לו על ידי המל"ל, בסך של 71,658 ₪ (נומינלי ,דאז).

ג. טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת כי נפילתו של הנפגע אירעה בשל חוסר זהירותו ומחמת "ביש מזל". מעידתו של הנפגע, הינה תוצאה של חוסר תשומת ליבו ואינה מקימה כנגדה עילה בגין עוולת הרשלנות.